מקור משנה חולין ו׳:ב׳
2 הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, וְהַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, חַיָּה וָעוֹף הַנִּסְקָלִים, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַשׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת:
פירוש משנת ארץ ישראל על משנה חולין ו׳:ב׳
2 לפי כתב-יד קופמן
3 השוחט ונימצא טריפה – וממילא אין זו שחיטה במובן ההלכתי של המילה. השוחט לעבודה זרה – שחיטה כזאת נאסרה כמובן. השוחט חולין בפנים וקדשין בחוץ – שחיטות שנאסרו לעיל פ"ה מ"ב, חיה ועוף הניסקלין רבי מאיר מחייב – בכיסוי דם, וחכמים פוטרין – רק שחיטה תקנית חייבת בכיסוי דם, כמו במצוות "אותו ואת בנו" לעיל פ"ה מ"ב. השוחט וניתנבלה בידו – טעה בשחיטה ונפסלה. הנוחר – נוחר הוא שוחט שלא לפי ההלכה, כלומר ההורג את הפרה. והמעקר פטור מלכסות – למשנתנו מקבילה בפרק ה משנה ג העוסקת ב"אותו ואת בנו"; שם רבי שמעון פוטר וחכמים מחייבים, וכאן רבי מאיר מחייב, כלומר שהוא הוא "חכמים" שבפרק הקודם בבלי, פה ע"א. ההלכה חוזרת בתוספתא פ"ו ה"ד, עמ' 507 ובספרא אחרי מות פרק יא ה"ה-ה"ו, פד ע"ג.